נצבים וילך, אנא זמין למהווה, ע"ג 

ערש"ק אנא זמין למהווה, נצבים וילך תשע"ג

אומר מוהר"ן, מהות השמחה, ענינה חיבור אל השורש.חיבור אל השורש הוא אשר יביא לידי מיצוי השמחה כולה ולהבאת אורות השמחה לחיים כולם.

כל עשייה אשר תכליתה קיום, יצירה, שינוי מציאות צריך שתחל מהשורש.פעולה אשר תעשה על הענפים היוצאים והרחוקים מהשורש, תוקפם הינו זמני ומקומי.

שמחה אמיתית הינה שמחה הנובעת מהחיבור אל השורש, שמחה שאינה כזאת הינה זמנית ואין בה מן האמת המוחלטת והשלמה.מהות קיומו העולם, האדם, הקיום הכללי ארוך הטווח, הקיום האין סופי, מותנה בחיבור אל השורש.יש וגם במציאות זו, חיבור אל השורש, יהיו ענפים אשר יצרו "טבע אחר", יצירה זו אין לה קיום שכן השורש שונה הוא ואין ביכולתו לקיים השונה ממנו.

קיום שינוי שכזה הינו עיוות אשר יש לתקנו ולהתאימו לשורשו.

אומרת התורה בפרשתנו וילכו, ויעבדו אלהים אחרים, וישתחוו, להם:  אלהים אשר לא-ידעום, ולא חלק להם.מסביר רש"י על אתר, לא-ידעום - לא ידעו בהם גבורת אלקות.גבורת אלוקות הינה עשייה "טבעית" אך ייחודית.עשייה זו נראית כדבר רגיל וטבעי אך ניסים גדולים במהותו.הקימה בבוקר מהמטה, רגילה היא וטבעית עד מאוד.המתבונן, המבין והיודע רואה שדבר זה אינו ברור מאליו דבר זה הינו גבורת אלוקות.

היכולת לראות גבורת אלוקות מצריכה קישור וחיבור אל השורש.גבורת אלוקות איננה מעשים "על טבעיים". מעשים אל טבעיים, הינן מעשי אלקות, לא גבורת אלוקות.מעשים שכאלו אין בהם גבורות, הגבורה איננה חד פעמית הגבורה מהותה תמידית, בכל רגע ורגע.מעשיים על טבעיים הינם רגעיים.גבורת אלוקות הינה הקימה בבוקר, פתיחת העינים וכו' וכו', (תשאלו את מי שלא הצליח לעשות זאת).

 אתם נצבים היום, היות האדם ניצב מחייבת עמידה יציבה ומחוברת.נציבותו של האדם מהותה חיבור אל המהות, חיבור אל השורש.חיבור זה מאפשר היות האדם ניצב.השורש המאפשר נציבות הינו לפני יהוה אלהיכם.

שורש החיבור אל יהוה אלהיכם, עיקרו ידיעת גבורת האלקות, ראיית הגבורה בכל רגע ורגע בכל מקום ומקום.ידיעה זו מאפשרת יציבות.

אומר הזהר "אנא זמין למהווה", אני זמין להיות.היכולת להתחבר לשורש מצריכה האדם להיותו הוא, בבחינת הנני.בחינתה של "הנני" שונה היא מבחינת "אינני".הנני מהותה חיבור לעצמי, הכרת ערכי, היותי מוכן להיות ניצב על שורשי על מהותי, לא על הענפים.

אומרת התורה אתם נצבים היום כלכם, לפני יהוה אלהיכם.ניצבים בחינתה הנני,יודעת התורה, היות האדם ניצב, רואה ויודע גבורת האלוקים בכל רגע ורגע, קשה היא.ידועים הדברים, הרי עסוקים וטרודים אנו.אומרת התורה בהיות האדם בא לפני יהוה אלהיכם, אזי צריך שיהא האדם בבחינת "הנני" במצב של הכרה ידיעה וחיבור אל שורשו, חיבור אל אלהים אשר ידעום, ואשר חלק להם.

נסיונו של אברהם אבינו, בעקדת בנו יצחק, מהות עמידתו של אברהם בנסיון הינה בהיותו עומד על שורשו האמוני, ואומר הנני.הנני גם לצווי ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, נסה את-אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני, גם לשאלת בנו בדרכו להעקד ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעלה, גם כאשר מתבשר אברהם שאל לא לעקוד את בנו, ויקרא אליו מלאך יהוה, מן-השמים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני.

מהות אמונת האדם הינה ב"אנא זמין למהווה", עשייה ללא מציאות זו בחינתה אלהים אשר לא-ידעום.

אנא זמין למהווה - שבת שלום

דויד לקס _אמת